תוכנית בניין עיר (תב"ע) היא מסמך שנועד להסדיר את ייעוד הקרקע והשימוש בה. מקורו של המונח השגור "תב"ע" הוא מנדטורי. כיום בישראל המונח הרלוונטי בחוק התכנון והבנייה הוא "תוכנית מתאר" (ע"ע).
התוכנית מגדירה את התכנון הפיזי, הכלכלי והתרבותי-חברתי וקובעת את אופי השימושים וזכויות הבנייה בשטח נתון. התב"ע כוללת תקנון, תשריט ואפשרות לצירוף מסמכים נוספים ("נספחים"). מסמכי התב"ע הם הבסיס לקביעת התנאים והתקנות לבנייה בשטח.
חשיבותה של התב"ע ליוזמות בנייה והתחדשות עירונית היא קריטית. החוק קובע שאין אפשרות לבצע פעולה במקרקעין ללא אישור הוועדה המקומית. היתר הוועדה המקומית ניתן על פי מי שנקבע בתב"ע.
יזם המעוניין לבנות על שטח מסוים צריך לפנות לוועדה לתכנון ובנייה ולבדוק את התב"ע הקיימת של אותה חלקה. לאחר קבלת הנתונים יוכל היזם לדעת אם יש לו אפשרות לבנות לפי תכנונו, או שמא יש צורך בהגשת בקשה לשינוי נקודתי בתב"ע. שינוי תב"ע הוא אפשרי, אך הוא מצריך תהליך בירוקרטי סבוך, אשר מחייב לרוב סיוע של אנשי מקצוע.